מקור הכנסתה העיקרי של חברת קוקה קולה הוא מכירת תרכיזים לזכיינים, המייצרים מהם משקאות (Bottlers). בין 90' ל-96' השיגה החברה צמיחה ממוצעת נאה של 18.3% לשנה ברווח למניה, והצליחה להכות בעקביות את ציפיות האנליסטים.
אך באמצע שנות ה-90 גברה התחרות, הסביבה הכלכלית נעשתה קשה יותר, והרווח הנקי של קוקה קולה נפגע. למרות זאת, המשיכה החברה להבטיח לאנליסטים הרים וגבעות ולעמוד בדרך כלל בציפיותיהם.
לפני כשלושה שבועות, בעסקת טיעון עם נציבות ני"ע (SEC), הסכימה קוקה קולה לפרסום כתב תביעה הטוען כי ב-8 מתוך 12 הרבעונים של 99-'97', היא הצליחה להכות את ציפיות האנליסטים באמצעות מבצע חשאי, שקראה לו "דחיפת גלונים (Gallon Pushing)".
במסגרת המבצע, עודדה קוקה קולה את זכייניה ביפאן - באמצעות הארכת תקופת האשראי - לרכוש מיליוני גלונים של תרכיזים מעבר לכמות שנדרשה לספק את הביקוש למשקאות. בכתב התביעה, חושף ה-SEC כי במשך שלושת שנות הדחיפה, עלה מלאי התרכיזים אצל הזכיינים היפאנים ב-60%, למרות שהמכירות שלהם לקמעונאים עלו רק ב-11%.
ממצאי החקירה שניהלה ה-SEC מראים כי הנהלת קוקה קולה באטלנטה בחרה לדחוף תרכיזים דווקא ביפאן, משום שהרווחיות במדינה זו היתה הגבוהה ביותר, וכי בחרה לדחוף שם רק את שני התרכיזים ששולי הרווח עליהם היו הגבוהים ביותר. "זו היתה הדרך היעילה ביותר לנהל רווחים", משבח ה-SEC באירוניה את הנהלת החברה בכתב בתביעה.
ה-SEC מציין כי קוקה קולה רשמה הכנסות ממכירת הסחורה הנדחפת בהתאם לכללים חשבונאים מקובלים, וכי גבתה מהזכיינים היפאנים את מלוא התמורה על הסחורה שנדחפה. אך למרות זאת, הוא קובע חד משמעית כי קוקה קולה הפרה את חוקי ני"ע, משום ש"בין 97' ל-99' לא גילתה מידע ממנו יכלו המשקיעים ללמוד על דחיפת הגלונים ביפאן, השפעתה על הרווח הנוכחי, והשפעתה השלילית על הרווח העתידי". קוקה קולה היתה צריכה להזהיר את המשקיעים כי רווחיה יצנחו כשהיפאנים יעצרו זמנית את הרכישות כדי להקטין את רמת המלאים. תרחיש זה אכן התממש ב-2000.
הקדמה יזומה של רווחים מהעתיד להווה, כפי שקרה בקוקה קולה, נובעת בדרך כלל מרצון המנהלים להשיא את ערך האופציות שברשותם או לזרז קבלת בונוסים התלויים ברמת ההכנסות והרווחים המדווחים. משקיעים צריכים לכן להיות מודעים לאופן שבו מתוגמלים מנהלים ובעלי שליטה, ולבדוק היטב סימנים ורמזים בדו"חות הכספיים המצביעים על הזזה יזומה של רווחים מתקופה לתקופה. זאת כדי שלא יופתעו, לרעה או לטובה, משינוי חד ברמת הרווחים בעתיד.
המקרה של קוקה קולה מספק דוגמה להקדמת רווחים באמצעים ריאליים כשרים למהדרין, כגון שינוי יזום בתנאי הסחר, תוך הקפדה על יישום נאות של כללי חשבונאות לרישום הכנסות והוצאות. משקיעים מקבלים אינדיקציה להארכה יזומה של ימי האשראי כאשר אחוז הגידול ביתרת הלקוחות עולה משמעותית על אחוז הגידול במכירות.
אמצעי ריאלי נפוץ אחר להקדמת רווחים, שאינו כרוך בפעלולים חשבונאיים, הוא ייצור יתר (Overproduction). הגדלת כמות היחידות המיוצרות מפזרת את עלויות הייצור הקבועות על פני יחידות רבות יותר, וכך מקטינה את עלות היחידות שנמכרו ומגדילה את הרווח הנוכחי. ייצור יתר יפגע בדרך כלל בשיעור הרווח הגולמי בתקופה העתידית שבה תנסה החברה להיפטר מהמלאי העודף שיוצר. משקיעים מקבלים אינדיקציה לייצור יתר יזום כאשר אחוז הגידול ביתרת מלאי מוצרים גמורים עולה משמעותית על אחוז הגידול במכירות.
לשם המחשת קשר אפשרי בין בונוסים לבעלי שליטה וגידול משמעותי ביתרות לקוחות ומלאי מוצרים, העיפו מבט על הדו"חות הכספיים ל-2004 של חברת על-בד, יצרנית מגבונים לחים, שבשליטת המושב השיתופי משואות יצחק.
על כל שקל הנוסף לרווח לפני מס ברבעון הרביעי של השנה, גובה בעל השליטה 25 אגורות ימים ספורים לאחר פרסום הדו"ח השנתי. אם רישום אותו שקל רווח היה נרשם ברבעון הראשון של 2005, בעל השליטה היה נאלץ להמתין שנה נוספת לקבלת 25 האגורות
|
בבאור 19 של הדו"חות מסופר כי מכוח הסכם שנחתם לקראת הנפקת מניות לציבור ב-93', זכאי המושב "למענק של 25% מהרווח השנתי לפני מס ולפני המענק העולה על" רמת רווח מסוימת המושגת בדרך כלל כבר ברבעון הראשון של השנה. את המענק מחויבת על-בד לשלם "בתום 7 ימים מתאריך הדו"חות הכספיים השנתיים".
במלים אחרות, על כל שקל הנוסף לרווח לפני מס ברבעון הרביעי של השנה, גובה בעל השליטה 25 אגורות ימים ספורים לאחר פרסום הדו"ח השנתי. אם רישום אותו שקל רווח היה נדחה לרבעון הראשון של 2005, בעל השליטה היה נאלץ להמתין שנה נוספת לקבלת 25 האגורות.
בביאור 24, ניתן לראות כי בהתאם לנוסחת המענק, שולמו למושב 13.4 מיליון שקל ב-2002 ו-15.4 מיליון שקל ב-2003. אבל ב-2004, על רקע הוצאות חד פעמיות וקיפאון מדאיג בשורת ההכנסות, צנח לו הרווח לפני מס ועימו צנח המענק שהסתכם ב-7.1 מיליון שקל בלבד. לא ידוע אם הנפילה החדה בסכום המענק מהותית לתקציב המושב, אך לצורך הדיון ההיפותטי נדמיין כי להנהלה הבכירה, המורכבת רובה ככולה מחברי המושב, נוצר תמריץ מסוים להקדים רווחים מ-2005 ל-2004.
ב-2003 וב-2004 פעלה על-בד מאתרי ייצור בישראל ובגרמניה. בנובמבר 2004, היא החלה לייצר גם באתר חדש בארה"ב. בניטרול התוצאות הכספיות של המפעל בארה"ב, צמחו הכנסות החברה במחצית השנייה של 2004 לעומת המחצית השנייה של 2003, בפחות מ-0.5%. זאת בשעה שיתרת הלקוחות של אתרי ישראל וגרמניה בסוף 2004 נסקה בשיעור דרמטי של 35% לעומת סוף 2003. אם נצטמצם לנתוני האתר בישראל, נגלה כי המכירות ברבעון הרביעי ובמחצית השנייה של 2004 גדלו בשיעור מתון של 4.2% וב-4.0%, בהתאמה, לעומת התקופה המקבילה ב-2003. אבל יתרת הלקוחות של אתר הייצור ישראל בסוף 2004 זינקה ב-27.8% לעומת סוף 2003.
בדו"ח הדירקטוריון כותבת החברה כי העלייה ביתרת הלקוחות באתר בישראל נבעה מ"גידול במכירות, עלייה בשער החליפין", וגם מ"הארכת ימי האשראי למספר לקוחות". לאור הנסיבות, ניתן כמובן לתהות אם המניע להארכת ימי האשראי ללקוחות האתר בישראל דומה למניע להארכת ימי האשראי ללקוחות היפאנים של קוקה קולה.
בתשובה לשאלת מדוע האריכה את ימי האשראי ללקוחות ענתה החברה כי "הגידול בימי לקוחות באתר ישראל לא היה דרמטי", וכי הוא משקף "סטייה נקודתית" הנובעת לא רק מ"שינוי בהסכמים עם לקוחות", אלא גם מ"עלייה משמעותית של היורו וגידול במכירות ברבעון האחרון".
מסוף 2003 לסוף 2004, זינק מלאי מוצרים גמורים באתר הייצור בישראל ב-34.5%. זאת למרות שהיקף מכירות האתר עלה, כאמור, בשיעור צנוע של כ-4%. עלייה ביתרת מלאי מוצרים עשויה להיות איתות חיובי למשקיעים, אם היא מרמזת על היערכות לאספקת הזמנות גדולות, אך לאור נסיבות צניחת המענק לבעל השליטה וצמיחת יתרת הלקוחות, ניתן לתהות אם אין כאן מקרה של Overproduction יזום. בדו"ח הדירקטוריון כתבה על-בד כי באתר ישראל "יש גידול במלאי תוצרת גמורה עקב הגדלת המכירות".
|
