בשלושת החודשים שהסתיימו ב-31 לאוקטובר חייבה ורינט חברות קשורות שבשליטת החברה האם קומברס בסכום של 32 אלף דולר בגין שירותים שסיפקה להן, זאת בהשוואה ל-18 אלף דולר בתקופה המקבילה אשתקד. למרות הסכומים הזניחים מדי רבעון ממלאת ורינט, המדווחת לנציבות ני"ע אמריקאית (SEC) לפי כללים אמריקאיים, עמוד שלם בהסברים מפורטים על "עסקות צדדים קשורים" שגרתיות.

בהשוואה לגילוי על עסקות צדדים קשורים של חברות הנסחרות בתל אביב, היקף הגילוי הרבעוני של ורינט חסר תקדים: הוא אפילו רחב יותר מהגילוי השנתי של חברות ישראליות עתירות עסקות בעלי עניין, כמו החברה לישראל. בעל עניין הוא סוג של צד קשור. לגילוי הטרחני של ורינט יש תפקיד חשוב, אותו כינה השופט לואיס ברנדייס לפני עשרות שנים "אור השמש המחטא". ביאור צדדים קשורים של ורינט, הנסקר מדי רבעון על ידי רואה החשבון האמריקאי שלה, משרד דלויט טוש ביריחו, ניו יורק, משקף היטב את ההתפתחויות בארה"ב בעקבות עסקת אנרון.

גרצ'ן מורגנסון, פרשנית בכירה ב"ניו יורק טיימס", ניתחה לאחרונה בזעם תשלום מושחת במיוחד שדירקטוריון חברת Audiovox המליץ לאסיפת בעלי המניות לאשר לשני בעלי עניין. לאחר שמתחה ביקורות חריפות של משקיעים מוסדיים על תפקוד הדירקטוריון, כתבה מורגנסון: "אפילו אם המון זועם של בעלי מניות יגיע מחר לאסיפה", התשלומים יאושרו כי לאחד ממקבליהם יש 53.8% מזכויות ההצבעה והוא כבר הצהיר שיצביע בעד.

בארה"ב אין דבר הדומה לחקיקה הישראלית - שרשות ני"ע אוכפת בקנאות - הדורשת תמיכה של שליש "לא נגוע" מבעלי המניות לאישור עסקת בעלי עניין. ההגנה האמריקאית על משקיעים מתמצית בהשגחה על עצמאות הדירקטוריון, תפקיד אותו ממלאים בעיקר המוסדיים והבורסות, ובאכיפת גילוי נאות על ידי ה-SEC, ומאז אנרון גם על ידי רואי החשבון. כשהגילוי אינו נאות, ה-SEC לא מהסס לתבוע. כך למשל, לפני 10 ימים הוא תבע את דיסני בגין דיווח לא מלא על פיצוי דירקטורים בין 99' ל-2001. בין השאר, שכחה דיסני לגלות תשלומים עבור שימוש במטוסי אייר שמרוק שנוהלה על ידי הדירקטור סטנלי גולד.

גישת רשות ני"ע וגישת ה-SEC לעסקות בעלי עניין הפוכות לחלוטין. בעוד הרשות הישראלית מקפידה על הליך אישור נאות של עסקות "חשודות" לפני ביצוען, ה-SEC מקפיד על מתן גילוי נאות לעסקות "חשודות" שכבר בוצעו. האדישות של רשות ני"ע בתחום הגילוי הנאות בולטת, אם כך, לא רק בהשוואה לנהוג בארה"ב אלא גם בהשוואה לנחישות האכיפתית שלה עצמה, בתחום אישור העסקות.

דוגמה בולטת לפיצול האישיות של הרשות היא החלטתה, שתוארה בעיתונות כ"אמיצה", להכריז על בנק לאומי כ"צד נגוע" בהצבעה על עסקת בעלי עניין בחברה לישראל, כשבאותו זמן, כפי שמגלה הדו"ח השנתי של החברה לישראל, היא "פוטרת את החברה לישראל ממתן פרטים (בדו"חות שנתיים א.ר) על עסקות שבין החברה ובעלי עניין בה".

המקרה של דור

דוגמה בולטת נוספת לפיצול האישיות מספקת דור כימיקלים, אשר הודיעה השבוע כי הרשות "בודקת את נאותות התנהלות הדירקטוריון", ודורשת הסבר מדוע לא נדרש לאשר שכר שמשך יו"ר הדירקטוריון צבי מור מחברה בת. כתוצאה מבדיקה זו החזיר מור כ-3 מיליון שקל לקבוצת דור. כתוצאה מבדיקה דומה שערכה הרשות בדור לפני כשנתיים החזיר בעל עניין, שאת שמו דור אינה חושפת, כ-11 מיליון שקל לקבוצה.

הבדיקה המוצלחת מלפני שנתיים מדגימה היטב את רפיסות הרשות באכיפת גילוי נאות. כזכור, באוקטובר 2002 הודיעה דור כי "לאור בקשת רשות ני"ע הסכים בעל שליטה" להחזיר לאלתר הלוואות שנטל מאחת מחברות הקבוצה. בדיקת הרשות החלה אז כתוצאה מהערת שוליים בדו"ח המתאר לעסקת אלרן (שבה אלרן היתה אמורה לרכוש את השליטה בדור) אשר גילתה לראשונה כי אותו בעל שליטה נטל הלוואה של מיליון יורו ברבעון הראשון של 2002 והלוואה נוספת של מיליון דולר ברבעון השני - מבלי לבקש את אישור הדירקטוריון ואסיפת בעלי מניות.

מתאר עסקת אלרן פורסם ב-5 לספטמבר 2002, לאחר שדו"חות הרבעון הראשון והשני של דור כבר פורסמו (ראו טבלה). ניתן היהלצפות שהאנשים הממונים ברשות על אכיפת גילוי נאות יבדקו מיד ובנחישות מדוע דור לא נתנה גילוי להלוואות הבעייתיות בדו"חות הרבעון הראשון והשני, ומדוע רואי החשבון (קסלמן וקסלמן) לא דרשו את מתן הגילוי. הם כנראה לא עשו זאת עד עצם היום הזה, על אף שמהדו"חות הכספיים ל-2002 ו-2003 עולה תמונה מכוערת למדי, הנחשפת כאן לראשונה.

דור מציגה ברכוש השוטף יתרת חייבים בשם "בעלי עניין", המאגדת בתוכה יתרות של בעלי שליטה, של נושאי המשרה ושל צדדים קשורים דוגמת הלקוח הגדול כרמל כימיקלים הנמצא בשליטת בתי האב השולטים בדור. דו"חות הדירקטוריון לרבעון הראשון והשני ציינו כי לעומת סוף 2001 חל גידול ביתרת בעלי עניין בכ-6 ובכ-11.3 מיליון שקל בהתאמה, אך בניגוד להוראה מפורשת בתקנות ני"ע התחמקו מלתת "הסברים לגבי האירועים" שגרמו לשינוי ביתרה.

מכיוון שדור לא שוברת בדו"חות רבעוניים את יתרת "בעלי עניין" לרכיביה השונים, קוראי הדו"חות לא יכלו להעלות על דעתם כי הגידול המהותי ביתרת "בעלי עניין" נובע מהלוואות שנטל בעל שליטה. לאור הזריזות שבה החזיר בעל השליטה המסתורי את ההלוואות כשהרשות גילתה את דבר קיומן, ניתן לשער כי אם היה צופה שרואי החשבון יאכפו על דור מתן גילוי להלוואות בעלי שליטה בדו"חות רבעוניים, הוא לא היה נוטל אותן מלכתחילה.

סביר להניח כי חותמי דו"ח הדירקטוריון, צבי מור ביניהם, היו נאלצים להסביר את הגידול ביתרת בעלי שליטה, אם רואי החשבון שסקרו את הדו"חות היו בסך הכל דורשים להפריד בין יתרות בעלי שליטה לבין יתרות לקוחות שהם צדדים קשורים. בצירוף היתרות אין שום הגיון ואין לו אח ורע בארה"ב. נראה כי תפקידו היחיד של הצירוף הוא להסוות עסקות רגישות מציבור בעלי המניות. דור ורואה החשבון שלה, משרד קסלמן וקסלמן, בחרו שלא להגיב לכתבה.

בתקנות ני"ע קיימת הוראה כי בדו"ח השנתי יינתן גילוי ל"סכומי הלוואות של בעל עניין בתאריך המאזן וליתרה הגבוהה ביותר בתקופה של 12 החודשים שלפני תאריך המאזן". מטרת הדרישה היא לידע את בעלי המניות על הלוואות שבעלי עניין מנסים להסתיר באמצעות החזרתן לקראת יום המאזן ונטילתן מחדש לאחריו. אלמלא הוראה זו יוכל בעל שליטה ליטול הלוואה מהחברה ב-3 לינואר, להחזירה ב-29 לדצמבר, ליטול אותה מחדש כעבור 4 ימים וחוזר חלילה מבלי שציבור בעלי המניות ידע על כך.

דור רשמה בביאור לדו"ח השנתי המבוקר כי היתרה הגבוהה ביותר של נושאי משרה במשך השנה היתה 2.3 מיליון שקל ולא ייחסה כל יתרה גבוהה לבעל שליטה. מכיוון ש"היתרה הגבוהה ביותר" של ההלוואות שנטל בעל שליטה היתה 2 מיליון יורו, יותר מ-10 מיליון שקל, ברור שיש כאן טעות לא תמימה. אומרים לנו כי יש חברות המפרשות את התקנה בצורה העוקפת את כוונתה, וטוענות כי אין חובה לתת גילוי ליתרה הגבוהה אם היא התאפסה בסוף שנה. אם זה נכון, לא ברור מדוע יש רואי חשבון המוכנים לקבל פרשנות מכעיסה זו, ומדוע רשות ני"ע לא מבהירה כי זו פרשנות שערורייתית.

לקראת סוף 2002, פנה דוד דנקנר לבית המשפט בבקשה למתן צו שימנע משאר בתי האב במשפחת דנקנר להדיחו מכהונתו כיו"ר כרמל כימיקלים. בעיתונות נכתב כי בתצהיר שהגישו לבית המשפט, טענו אחיו של דוד וצבי מור כי "בשנים האחרונות הולך ורע מצבה של כרמל והיא אף מפגרת בפירעון חובותיה לצדדים שלישיים", כמו דור למשל.

בינואר 2003 הגיעו הצדדים לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, ובאורח פלא, במאזן ה-30 למארס של דור מוינה יתרת בעל עניין בכ-7 מיליון שקל מזמן קצר לארוך. דו"חות הרבעון הראשון, השני, והשלישי לא הסבירו למה ומדוע וקוראי הדו"חות לא ידעו אם זו יתרה של נושא משרה, של בעל שליטה אחר, או של כרמל. רק בדו"ח השנתי של 2003 שפורסם במרס 14 ,2004 חודשים לאחר ה"פשרה", הוברר רשמית כי זו יתרה של כרמל - אך שוב לא הוסבר מדוע האריכה דור לצד הקשור את תקופת האשראי בצורה כה משמעותית. האם ייתכן שדור הציבורית שילמה את מחיר הפשרה בין האחים דנקנר? ודאי, אבל את בעלי המניות מקרב הציבור זה לא צריך לעניין.

מספיק להעיף מבט חטוף בביאור הרבעוני המפורט של ורינט על עסקות שגרתיות עם צדדים קשורים כדי הבין שאיש לא היה מעז להגיש ל-SEC דו"חות כספיים כמו של דור, שפרטים כה משמעותיים על עסקות "חשודות" עם צדדים קשורים ובעלי שליטה מושמטים מהם בעקביות. כשלי הדיווח של דור, עד כמה שהם מכעיסים, אינם חריגים בנוף הדיווחים הישראלי, והם מעידים לכן בעיקר על כשל מערכתי בתחום הגילוי הנאות.

המסקנות העולות מביאור "בעלי עניין" של דור כתובות בעמוד 311 של דו"ח ועדת בייסקי, שם מובא הציטוט הבא מתוך ספר שכתב "האב הרוחני של גישת הגילוי הנאות", השופט לואיס ברנדייס: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר; אור חשמלי הוא השוטר היעיל ביותר". זה אומר שני דברים. האחד, כי אכיפה נמרצת של תקנות אישור עסקות בעלי עניין אינה תחליף לגילוי נאות על עסקות צדדים קשורים בעת ביצוען ולאחריו. והשני כי השוטרים הבכירים שהרשות מינתה לפקח על גילוי נאות בדו"חות כספיים, ורואי החשבון בשטח, שוכחים שוב ושוב להדליק את האור עבור המשקיעים.